החלטה בתיק בע"מ 5240/10

א.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי והלמן) מיום 21.4.10 בתיק ע"מ 142/09, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט ג'יוסי) מיום 14.9.09 בתיק ת"ע 163-01.

רקע והליכים קודמים

ב.       עניינו של ההליך, עתירת המבקשת לקיום צוואתה של המנוחה פלונית שנפטרה אלמנה וחשוכת ילדים בשנת 2000. המבקשת אינה קרובת משפחה של המנוחה, אך נטען כי היא סייעה לה רבות בשנותיה האחרונות (2000-1993). המשיבה, אחייניתה של המנוחה, התנגדה לקיום הצוואה. בפסק דין ארוך (40 עמודים) ומנומק, המגולל סיפור קשה של ניצול והזנחה, דחה בית המשפט את הבקשה לקיום הצוואה. לענייננו די לציין, כי נקבע שלא הוכח שהצוואה מזויפת, או כי המבקשת נטלה חלק בעריכתה (בגדרי סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965) - אם כי נותרו ספקות בשאלה האם הצוואה נערכה כדין. ומנגד, לאחר שמיעת עדים רבים, נקבע כי הצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת (עמוד 34), "אם לא מחמת כפיה או איום" (עמוד 37; עמוד 38). נוכח האמור, נדחתה הבקשה לקיום הצוואה.

ג.       כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"מ 142/09); כן הוגשה בקשה להגשת ראיות חדשות (בש"א 2810/09) - שעניינה תצהירים של מזכיר לשעבר במושב, אחות שטיפלה במנוחה ושתי שכנות. נטען, כי מכרים שונים הזדעזעו מקביעות הערכאה הדיונית לגבי מערכת היחסים בין המבקשת והמנוחה, וביקשו להעיד כי מדובר היה במערכת יחסים טובה ותומכת. ביום 16.3.10 דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע, כי לא התקיימו התנאים לקבלת ראיות חדשות בערעור, ולמעשה כי מדובר ב"מקצה שיפורים" על חשבון המשיבה שכבר הביאה את עדיה והציגה את גרסתה. עוד הוזכר, כי בית המשפט קבע קביעות נחרצות בעניין מהימנות עדי המשיבה, וממצאים שאינם חיוביים לגבי מהימנות המבקשת והתנהלותה. ביום 21.4.10 נדחה גם הערעור לגופו בפסק דין קצר, שאימץ את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה על קרבו וכרעיו. בין היתר נאמר, כי הערעור מכוון כלפי "כל קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא" ושאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב באלה. עוד נאמר, כי גם לאחר שמיעת הערעור וטענות הצדדים אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, או במסקנות המשפטיות שנגזרו מהם.

טענות המבקשת

ד.       כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בעיקר נטען, כי בית המשפט לענייני משפחה, שהוא בעל פסק הדין המפורט, "טעה בהערכת הממצאים, טעה בהערכת העדויות וכן שגה בתפיסה הכוללת של התשתית העובדתית", ובין היתר לא נתן משקל ראוי לעדי המבקשת ולחומר הרפואי שהוצג בפניו. הוזכר, כי בהליך אחר בעניין עסקת מקרקעין שביצעה המנוחה בשנת 1994 (להלן המרצת הפתיחה) קבע בית המשפט המחוזי:

"בשולי הדברים נציין, כי עיון בצוואה שעשתה המנוחהבאותה תקופה... מלמד על מי שידעה את שהיא רוצה, ושהביאה את רצונה לידי מימוש... דומה, שההורשה למבקשת לא נעמה למבקשים (שלא צויינו כיורשים בצוואה) והם החלו בהליכים, שתחילתם בבקשה למינוי אפוטרופוס מטעמם למנוחה, כשהם תוקפים את המבקשת, והמשך בתובענה שהם הגישו כאן, לביטול החוזה שכרתה המנוחהבסוף שנת 1994 למכירת נחלתה. מכל מקום, כאמור, תוכנה של הצוואה איננו מלמד על מי שלא ידע את שהוא עושה, אדרבא, יש בו משום חיזוק רב למסקנה, כי באותם זמנים... ידעה המנוחה את טיב מעשיה, והיא מימשה את רצונה, בין בחוזה, שנחתם בסוף 1994, ובין בצוואה, שבאה חודשים ספורים אחריה" (ה"פ (נצרת) 395/98 גליק נ' עוז (לא פורסם) פסקה 57)

נטען, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו מספק תשובות טובות לסתירות בין ממצאיו לבין הכרעת בית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה; כי הוא מתייחס אל עדי המשיבה באופן הפוך מן הביקורת שנמתחה עליהם בפסק הדין בהמרצת הפתיחה, וכי הוא מתעלם מסתירות ותמיהות בהתנהלות בני המשפחה.

ה.       נטען, כי בבואו לנתח את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת הסתמך בית המשפט לענייני משפחה על אירועים ועל עדויות המתייחסים לתקופה שאחרי עריכת הצוואה (בשנת 1995), בעוד שההשפעה הבלתי הוגנת צריכה להתייחס לתקופה שקדמה לעריכתה (בהקשר זה נטען גם לחשיבות משפטית כללית בבקשה). עוד נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה, בקבעו כי הנטל לשלול השפעה בלתי הוגנת עבר לכתפי המבקשת, ובכך שלא הסתפק בהסברים הטובים שניתנו למשיכת כספי המנוחה על ידי המבקשת. נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לאישיותה החזקה של המנוחה ולמסירותה של המבקשת גם שנים אחרי עריכת הצוואה וגם לאחר שהמנוחה הפכה סיעודית. ולבסוף, נטען כי היה על ערכאת הערעור לקבל את הראיות הנוספות, שהיה בכוחן להשפיע על תוצאת הערעור - בפרט כך נוכח הוראת סעיף 9 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה - 1995 (בע"מ 4383/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)).

דיון והכרעה

ו.       לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אין המקרה שלפנינו - שבראשו הטענה כי בית המשפט "טעה בהערכת הממצאים, טעה בהערכת העדויות וכן שגה בתפיסה הכוללת של התשתית העובדתית" - מעורר שאלה משפטית מסוג זה. בסופו של יום, "ביסוד המחלוקת בין הצדדים מצויה קביעה עובדתית שהוכרעה שלא כדעת המבקשים, וערעור שני לא נועד לבירור קביעה זאת בשלישית" (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). ונזכיר, קביעות בית המשפט לענייני משפחה היו נחרצות ביותר:

"בגדרי שמיעת הראיות, נחשפו בפני עדויות ופרטים שמהם מצטיירת תמונה קשה וחמורה של ניצול והתעמרות בקשישה - היא המנוחה, שכל חטאה היה שהיא נזקקה בערוב ימיה לעזרה וסיוע. או אז, ובמהלך מתוכנן היטב, נפלה היא שלא בטובתה ברשתה של התובעת, שארבה לה בפתח, ובכוונה תחילה ותוך הטלת מורא על המנוחה, החלה מבודדת אותה מהסביבה, מהמכרים ומהמשפחה. התובעת שהונעה על ידי תאוות הבצע לא בחלה באמצעים, ועוד המנוחה בחיים, היא החלה להשתלט על ממונה ולמשוך ללא מפריע מחשבונותיה לאחר שהיא הביאה לכך שקשרי המנוחה עם העולם החיצוני יינתקו כמעט באופן מלא. התובעת הגדילה לעשות משהיא דאגה שהמנוחה תצווה לה את חלק הארי של נכסיה לאחר מותה, ואת פרי מעשיה אלה מבקשת התובעת לקצור בהליך דנן" (פסקה 2).

ממצאים אלה מבוססים על קביעות מהימנות ברורות, ואף אם המבקשת משיגה עליהן, לא לכך נועד הערעור הנוסף, לאחר שהיה לה יומה הערעורי בבית המשפט המחוזי. עוד אומר, כי שאלת מערכת היחסים בין המנוחה והמבקשת לא היתה בעלת משמעות אופרטיבית בהליך המרצת הפתיחה (שם היה הדגש בעיקר על מצבה הקוגניטיבי של המנוחה), וכי בית המשפט לענייני משפחה נדרש לפסק הדין בהמרצת הפתיחה לגופו (בעמוד 36).

ז.       ועוד, קיימים גם לא מעט סימני שאלה אוביקטיביים, שאינם תלויים בעדים הקרובים למשיבה. בכלל אלה התנהלות המבקשת בכספי המשיבה (עניין שגרם גם לקרן לטיפול בחסויים לפנות לבית המשפט), והעובדה שבבית האבות חתמה המבקשת כקרובת משפחה של המנוחה ולא ציינה את קיומם של קרובים אחרים. אף אם אירועים קונקרטיים אלה מאוחרים לעריכת הצוואה, יש בהם כדי להעיד על טיב מערכת היחסים (ובמובן זה סוגיה זו שונה, לדוגמה, משאלת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בזמן עריכת הצוואה). ולבסוף, עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי (מיום 16.3.10) בבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, ואף בה אין - ולא היתה - עילה להתערב. מדובר בראיות (ולמעשה, בעדים) שבנקל ניתן היה להביא בערכאה הדיונית, ביחס לשאלה שעמדה ביסוד ההליך מראשיתו; ובכגון דא קשה יותר להלום "מקצה שיפורים" בערכאת הערעור.

ח.       סוף דבר, אין הבקשה עומדת בקריטריונים שנקבעו בהלכת חניון חיפה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואין בידי איפוא להיעתר לה. בטרם חתימה אוסיף, אין מדובר בהליך "פלילי" המרשיע את המבקשת בהתעללות או בעושק המנוחה. המדובר בהליך אזרחי לקיום צוואה. צוואה אשר מראשיתה לקתה בסימני שאלה ושנערכה לטובת מי שמערכת היחסים עמה היתה, למצער, מורכבת ובנסיבות שאינן פשוטות. על רקע זה ניתנה ההכרעה, ואין מקום להתערב בה.

ניתנה היום, כ"ז באלול תש"ע (6.9.10).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עש+רח